הרצאה של אלנה פיפרו
בהמשך לסדרה חוקרים איטלקיים בישראל
בשחר האלף החדש, מצרים מתאפיינת במידה רבה של חירויות אזרחיות ופוליטיות ביחס למצבה בשנות ה -70, בהשוואה לתחילת שנות ה -90 נראה כי חלה נסיגה: מנגנונים לניהול השלטון הדמוקרטי מתווספים למנגנוני שלטון ריכוזיים המונעים תחלופה ורענון מוסדות שלטוניים. זהו מצב של "פלורליזם אוטוריטארי", שבו הפלורליזם הופך להיות כלי שליטה חברתית ותורם ליציבות הפוליטית של המשטר הקיים. כיצד זה יתכן ומה ההשלכות על התפתחות מצרים ביחסיה עם שכנותיה במזרח התיכון?