במסגרת תוכנית התרבות "איטליה, תרבויות, הים התיכון" שקידם משרד החוץ האיטלקי, שתי תערוכות יחיד שאצרו דניאלה טלמור וארמנו טדסקי.
בית שאגל בחיפה מארח שתי תערוכות במסגרת תוכנית תרבות של משרד החוץ האיטלקי "איטליה, תרבות, הים התיכון" לשנת 2018. האחת של האמנית האיטלקית מטורינו ברברה נארוטי והשנייה של האמנית הישראלית מחיפה חוה גילון, במטרה ליצור דיאלוג בין תרבותי. התערוכות החגיגיות תוצגנה במהלך איסטר ופסח שבאופן יוצא דופן שני החגים חופפים השנה וחלים באותם תאריכים.
חוה גילון בודקת את גבולות מדיום הרישום. בסדרה "רשום בעץ" היא חורגת מנקודות המפגש של הרישום עם הנייר, ומעבירה אותו אל טלאים של לוחות עץ ישנים. תחילה היא רושמת את הדימוי המצולם על גיליון נייר גדול ממדים, ואחר כך רושמת על גבי משטח של עץ העשוי מדיקטים משומשים, שחוברו יחדיו. את הבחירה לעבוד על לוחות עץ ישנים, המצויים בסביבה, אין היא תופסת כמחווה לתנועת "דלות החומר" ששלטה באמנות הישראלית בשנות השבעים של המאה העשרים. להפך, היסוד הפתייני קיים בחומר החם הגולמי של הדיקטים הישנים שישמשו כמצע לעבודות.
בצורת העבודה של גילון על מצעי העבודה שלה גלומה אמביוולנטיות רבה. מחד היא מציירת על דיקטים ישנים וזרוקים, בעלי צורות שונות, שנמצאו באקראי, ומאידך היא מארגנת אותם בנגריה, בתהליך מתועש, ומעצבת אותם בפורמט מסוים מאוד. ולצד הדיקטים הישנים, המעוגנים בזמן אחר, בזיכרון ההיסטוריה הסמויה של העץ, המקום שבו גדל, ושימושיו הקודמים, מופיע בעבודות מרכיב עכשווי מאוד של צילום.
התהליך שהיא עוברת בעבודה ניכר בתוצאה הסופית, המסגירה את ההתחבטויות הרבות שעלו בדרכה. בשלב הראשון היא שואפת ליצור דמיון ריאליסטי מקסימלי עם האובייקט המצויר, ורק בהמשך, כשהיא מתחילה לעבוד על המצעים המטולאים של הדיקטים, מתפתח דיאלוג קונפליקטואלי בין השאיפה להציג דמות ריאליסטית לבין השינויים שמצע העץ מכתיב. התוצאה המתקבלת בסוף הדיאלוג שונה בכל עבודה. לעתים הדמות כמעט נעלמת בתוך החומר, ולעתים היא נותרת על מצע הדיקט, בלי לחדור לתוכו.
הציורים על גבי הדיקטים גדולי הממדים ממלאים את כל קירות חלל התצוגה, ויוצרים סביבה מעוצבת, ההופכת את החלל עצמו למיצב של ציור המזמין את הצופה להיבלע בתוכו. היצירות המוצגות מייצרות אווירה ייחודית, המאזנת בין הריאליסטי למופשט, ובין דימויים ממשיים לבין המבע של העץ. מצד אחד העבודות מתעדות את המציאות הנגלית לעין, ומצד שני הן נותנות ביטוי לתחושות שאותן דמויות מעוררות. יסוד מטאפיזי מתגבש בהן בעת שקווים וצורות חורגים מהקשרם הנטורליסטי אל עבר מציאות ציורית חדשה, אידיאית אולי. היסוד של המסתורין מתייצב כחיץ בין היצירה לבין הצופה המתעקש להשיג הבנה ריאליסטית שלה, בעת שהאמנית מפיחה בדמויות מבע חדש.
ברברה נרוטי / בין "האני" ל"אנחנו" לעבר האמנות: ברברה נארוטי מביאה את הפרויקט שלה לתערוכה בחיפה הנערכת במסגרת "איטליה, תרבות, הים התיכון", תוכנית תרבות אותה מקיים משרד החוץ האיטלקי במזרח התיכון ובצפון אפריקה במהלך שנת 2018. הפרויקט של האמנית נוצר מתוך רצון עמוק להגיע ולהוביל לשיח פנימי, להביא לחיבור עמוק בין בני האדם, לפילוסופית חיים בוטחת ומודעת, מתוך מחויבות לעורר אצל המתבונן טרנספורמציה של רגשות והלכי רוח ליצירות אמנות. תהליך יצירת העבודות החל בשנת 2014, מתוך פיתוח שתי טכניקות תפירה, שהומצאו על ידי האמנית, נלמדו ושוכללו אך עדיין בתהליכי התפתחות. תוך כדי התהליך נולדות העבודות ומקבלות צורה בניסיון למזג בדרך חיונית ומאוזנת ערך,רעיון ורגש. האובייקטים שנבחרו הם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי ודרך חייו. דרך חיים זו מורכבת היום לדברי האמנית, מששה נושאים יסודיים: "בתוך הגלים", "תלוי ועומד", "עכבות", "תצרף", "בן אנוש", "שורשים". נארוטי מנסה לגעת בתחושות המפעמות בכל אחד מאיתנו: שיווי משקל, קוצר הנשימה של החיים, מערבולות, פירוק והרכבה, עקבות, מעברי עבר ועתיד,סימנים. באמצעות האסתטיקה המונוכרומטית של הריגוריזם והצורות המאוזנות, מוצא עצמו המתבונן שרוי בדממה המשתרעת על הגבול שבין אור וצל. החזרה לפיגורטיביות מאפיינת את העבודות בתערוכה, במיידיות ובחשיבות, ומאפשרת להבין את היצירה על מספר רבדיה. האמנית שואפת במודע לאפשר לגעת בחוטי הלב של תחושה אוניברסלית, ברגע זה בהיסטוריה בו ההיכרות עם החוץ הופכה להיות פשוטה יותר ויותר, והסכנה של אובדן התחושה העצמית של הקיום שלנו היא הסכנה הגדולה ביותר. התעשייתיות הפכה את הצבע הפשוט מאירוע יוצא דופן לעובדה יומיומית, ולכן ברברה נארוטי מפקידה את ציוריה,שנוצרו באופן סימבולי בהשראת ההיסטוריה של האמנות, במסורת הגרפיקה המודרנית. כל ציור מתאר באופן מדויק את ההקשר והזמן של העבודה, במקום בו בן האנוש מנסה להגיח ולצאת מתוך עצמו.
"איטליה, תרבויות, הים התיכון" היא תוכנית תרבותית, אשר משרד החוץ האיטלקי יישם במזרח התיכון ובצפון אפריקה במהלך שנת 2018, במטרה לגבש את הדיאלוג בין שני הצדדים בים התיכון. דיאלוג המבוסס על חילופי הזהויות התרבותיות והחברתיות השונות ועל העשרתן של מסורות, חדשנות ויצירתיות.
בית האמנים ע"ש שאגאל, שדרות הציונות 24, חיפה.
הפתיחה וכיבוד חגיגי ביום שלישי, 27.03.2018 משעה 19:00.
שעות פתיחה: שני עד חמישי 10:00 – 16:00, שישי ושבת 10:00 – 13:00.
ראשון סגור.
כניסה חופשית